מאת פרופסור עקיבא פרדקין
דוקטורט הוא איננו רק תואר אקדמי. הוא מסע זהות. מסע שבו החוקר לומד לא רק את תחום מחקרו אלא גם את עצמו. לאורך השנים ליווה פרופסור עקיבא פרדקין אלפי דוקטורנטים והכיר מקרוב את התנודות הנפשיות, את העליות ואת הנפילות ואת השקט הפנימי שנדרש כדי להחזיק תהליך ממושך ומורכב. לטענתו, “דוקטורט הוא תהליך שבו האדם והמחקר מתקדמים יחד. אי אפשר להפריד ביניהם מבלי לפגוע באחד הצדדים.”
מיתוסים על דוקטורט שמרחיקים אנשים מהתהליך
שאלות כמו האם אני מספיק חכם, האם יש לי זמן, האם אצליח לפרסם, או האם יש טעם במחקר שלי מהדהדות אצל כל דוקטורנט. פרופסור עקיבא פרדקין מציין כי המיתוס הנפוץ ביותר הוא שדוקטורט מיועד רק ליחידי סגולה. לדבריו, “הדוקטורט אינו מבחן גאונות אלא מבחן התמדה. מי שמבין זאת משיל מעליו פחדים מיותרים ומתקדם בצורה טבעית.”
מיתוס נוסף נוגע לזהות המקצועית. רבים חושבים שהדוקטורט חייב לשרת את הקריירה שלהם בצורה ישירה. אולם לפי פרופסור עקיבא פרדקין הדוקטורט הוא בראש ובראשונה מרחב שבו החוקר מפתח מחשבה עצמאית. התוצר המקצועי מגיע בהמשך מתוך הבחירות המחקריות.
ניהול רגשי של התהליך מרגעי בלבול ועד משמעת רכה
אין דוקטורט ללא תסכול. אין מחקר ללא ספק. אך גם אין התקדמות ללא רוגע פנימי. כאן נכנסת תפיסה שרק מעט מדברים עליה העצמי המחקרי. פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש כי “מי שאינו מנהל את רגשותיו יתקשה לנהל את מחקרו.”
הוא מתאר שלושה מצבים רגשיים שחוזרים אצל דוקטורנטים בכל תחום:
1.חוסר אמון עצמי בתקופות שבהן אין תוצאות
2.עומס רגשי לאחר תקופות של לחץ משפחתי או תעסוקתי
3.קפיאה מחשבתית כאשר קיימת ציפייה להצטיינות יתרה
תפקידו של הדוקטורנט הוא לא להילחם ברגשות אלא להבין אותם. פרופסור עקיבא פרדקין מציע טכניקה פשוטה רשימת התקדמות קטנה בסוף כל שבוע. לא רשימת משימות אלא רשימת תנועות מחקריות. פעולה זו יוצרת ראייה מציאותית שממתנת חרדה ומאפשרת להבחין בהתקדמות הדרגתית.
ביטחון עצמי מחקרי נוצר מתוך עקביות ולא מתוך שלמות
דוקטורנטים רבים נוטים להאמין שביטחון עצמי יבוא כאשר הטיוטה תהיה מושלמת. אך לפי פרופסור עקיבא פרדקין הביטחון אינו תוצאה של טקסט מושלם אלא של שגרה מחקרית יציבה. הוא מציין כי “ביטחון נבנה מתוך עבודה קבועה גם כשהתוצאות חלקיות. יציבות היא יסוד עמוק יותר מכישרון.”
הוא ממליץ על גישה של דיאלוג מתמשך עם העבודה לכתוב קצת בכל יום או כמעט בכל יום, ולשמור על קשר קבוע עם החומר. כך גדלים לאט אך בטוח.
חרדות ביצוע כיצד מתמודדים עם החשש להיכשל
אחת החרדות הנפוצות היא הפחד מהגשה מדרוג מהגנה על הדוקטורט ומהערות שיפוט. פרופסור עקיבא פרדקין מציע להתמודד עם החרדה באמצעות שתי פעולות חשובות:
1.הפרדה בין ערך אישי לבין תוצר מחקרי
2.בנייה של מערכת תמיכה מקצועית המלווה את הדוקטורנט בשלבים הקריטיים
הוא מזכיר כי הערות אינן ביקורת על האדם אלא על הניסוח ועל התשתית המדעית. “הדוקטורט הוא מסמך. לא זהות,” הוא אומר. כאשר הדוקטורנט מפנים זאת רמת החרדה פוחתת משמעותית.
עמדה פנימית שמחזיקה שנים ולא חודשים
המסע לדוקטורט דורש כוח פנימי. אך הכוח איננו עוצמה חד פעמית אלא רצף עדין של פעולות קטנות. פרופסור עקיבא פרדקין מציין כי דוקטורט מצליח אינו בנוי על השראה אלא על מבנה מחשבתי המשלב ידע משמעת ויציבות רגשית.
הוא מדגיש כי הדוקטורנט חייב לשאול את עצמו שלוש שאלות יסוד:
1.מה אני רוצה להבין באמת?
2.איך המחקר שלי משפיע עלי כאדם?
3.איך אני שומר על חיי לצד המחקר ולא במקום החיים?
התשובות הפנימיות לשאלות אלו משרטטות את זהות החוקר שמתגבשת לאורך הדרך.
סיכום הדוקטורט כמראה פנימית
הדוקטורט הוא מסע שמפגיש את הדוקטורנט עם עצמו. זהו מסע שבו המחקר והאדם שלובים זה בזה. פרופסור עקיבא פרדקין מסכם זאת בבהירות מרגשת “הדוקטורט איננו רק טקסט. הוא זיכרון של שנים שבהן הפכתם לחוקרים. אם תלמדו לכבד את הדרך תצליחו לעמוד בכל אתגר.”

